איך הכל התחיל:

ללא כל תכנון מראש, התאהבתי בעבודה עם הגוף המבוגר, באסתטיקה, בכנות, בראשוניות של מפגש גוף - תנועה דווקא כאשר השנים רשומות בו. אני מוצאת שהתחושה רשומה בגוף ובתנועה והיא מביאה את אישיותה של אותה אישה שרוקדת. אני פועלת ליצירת מרחב אומנותי לנשים בגיל השלישי. אני עובדת עם נשים בגיל הבוגר וחוקרת את הווית ההתבגרות והזקנה דרך הגוף והתנועה, הגוף המבוגר מהווה השראה וחומר גלם ליצירה. מצאתי זקנה והתבגרות יפה, אני פוגשת מידי שבוע נשים מבוגרות שאומרות כן לגוף ולריקוד.

​

סדנת "גילה" בתנועה ואמנות הבמה לנשות הגיל הבוגר נוצרה בעקבות המופע "גילה" , אשר עסק בחיים דרך משקפי הזקנה. השתתפו בו נשים בגילאי ה- 70-80 ללא רקע במחול מקצועי, חלקן שחקניות מקצועיות שהופיעו על במות ישראל והעולם מחלוצות התיאטרון בארץ כמו: מרים גבריאלי, חנה ריבר ז"ל וחלקן נשים ללא רקע במתי מקצועי אך היו מלאות תעוזה וסקרנות לצאת למסע זה כמו: פרופסור רות בן ישראל כלת פרס ישראל לחקר המשפט ותלמה דים, מורה לפסנתר שהחליטה בגיל 64 לעסוק במשחק ותנועה. 

המופע עלה בבכורה במסגרת פסטיבל אשה  2008 ומאז הופיע בהצלחה רבה במרכז סוזן דלל וברחבי הארץ. תגובות הקהל היו מרגשות ובשיחות שלאחר המופע התקבלו פניות של נשים שהגוף שלהן נשא בתוכו את הכמיהה לרקוד. הנשים ציינו כי גם כשהן כבר מעזות לומר בקול שהן "רוצות לרקוד" הן לא מוצאות מסגרת מתאימה כי בהיבט זה "העולם שייך לצעירים". פניות אלה קראו לי ליזום את סדנאות "גילה" לנשים בגיל הבוגר הפועלות מאז שנת 2009.   

גילאי הנשים המשתתפות בסדנה נע בין גילאי 50-80 והדבר המשותף לכולן היא הסקרנות בתהליך עומק של חקירת גוף ותהליכי יצירה. 

 

נשים כתבו טקסט שנכתב על ידי משתתפות סדנת גילה (שנה ב׳) 2011, רובן רוקדות עד היום

״הסופרת ורגיניה וולף תבעה את המשפט ״אישה יוצרת צריכה לשולחן ולחדר משלה״ משפט זה היה למניפסט פמניסטי רב עצמה. הסטודיו היה לחדר משלנו, העוצמות, היצרתיות, הנשיות הבוגרת - באמצעות התיווך המקצועי שלך: הפכו את הסטודיו למקום שאפשר ליצור שפה אישית באמצעות אימפרוביזציות, לנוע ולחבר משפט תנועה באופן עצמאי, להנות מעלינות התהליך על התוצר ומן החירות שבפשטות....

... הסטודיו היה לנו בכל יום רביעי פאוזה משגרת היום יום. כל טרדות החוץ נדחקו, הטלפונים שתקו שלש שעות.

ובשעות הללו חוללנו ״את אשר לא ניתן לדבר״ (פינה באוש)

והכרונולוגיה בחדר שלנו מאבדת מחשיבותה. 

משא השנים לא מעיב על מסע הגוף והנפש.

לא תארנו לשעט בלותנו נרווה עדנה כה רבה. ״     

 

מטרות הסדנה:

• פיתוח המודעות העצמית ושכלול היכולת התנועתית תוך הקשבה לגוף, לחושים, ולמרחב.

• חשיפה לתהליך אמנותי תוך הכרות חווייתית עם העולם המופלא של אמנות הבמה.

• התפתחות אישית. 

 

עקרונות מרכזיים בדרך העבודה:

עבודה עם "עוגנים תנועתיים" דרך שימוש ב: דמיון, דימויים והחושים השונים.  כאשר מתרכזים באחד מאלה, ומפנים את תשומת הלב לאופן שבו מועבר המידע הסנסומוטורי במח לאזור ספציפי בגוף - נוצרת שליטה בתנועה המתגבשת לאיכות תנועתית. ככל שהמידע קונקרטי ומוגדר איכות התנועה מתבהרת. ככל שהגוף מאומן יותר כך הוא יכול לעבוד עם מספר "עוגנים תנועתיים" בו זמנית היות ואלה כבר "אוחסנו" במח- גוף. עבודה זו מאפשרת יצירת מגוון של איכויות תנועתיות.

​

לעבוד עם מה שיש – הקשבה לגוף ולמגבלות הפיזיות הנולדות עם השנים ומינופם לצורך פיתוח השפה התנועתית והבימתית.

​

"מי אני" – עיסוק בחומרים ביוגרפים הקשורים לעולמן הפנימי והאישי של המשתתפות ועיבודם לבמה.

 

״שילוב השפה האמנותית עם עקרונות הפלסטיסיות של המח״ – עבודה תנועתית הכוללת גישה סנסורית, מוטורית וקוגניטיבית. עבודה התורמת לשגשוג הפעילות המוחית. 

 

​

שילוב העקרונות בתהליך העבודה:

Top down  כח הריכוז מאפשר להפעיל תאים באזורים קדמיים בקליפת המח. השימוש בדימוי המתבסס על תהליך זה המאפשר להפעיל את התאים או המערכות שבהם אנו מתרכזים ולהשפיע על האיכות התנועתית

 

המוטיבציה – רשת עצבית במח הנקראת reword system  וברגע שהיא מופעלת היא  משדרגת את יכולת הלמידה לכל דבר שבו אנחנו מעוניינים שאליו פיתחנו את המוטיבציה.  בהיבט האמנותי המוטיבציה תומכת באתגרים הנלווים להתמודדות עם "שפה חדשה" הכוללת דיאלוג עם הגוף ותהליכי יצירה ובפרט כאשר היא נרכשת בגיל מבוגר. 

 

אימוץ עקרונות הזיכרון הקורטיקלי הבנוי מקידוד, איחסון ושליפה לעבודה האמנותית בימתית. השעורים בנויים כך שהחלק הראשון מתמקד בקידוד ואיחסון החומר האמנותי הנלמד ע"י שימוש בערוצים השונים. והחלק השני מתמקד בשליפה, יישום וארגון הידע האמנותי הנרכש לעבודת הסולו והבמה.

 

מבנה הסדנה 

כל מפגש בסדנה  מורכב משני שיעורים:  

 

שיעור ראשון: תנועה ואימפרוביזציה חקר גוף בו חוות המשתתפות עבודה תנועתית אישית, תוך פיתוח הקשבה ומודעות לגוף, לחושים לחלל ולסביבה. העבודה בשילוב מוזיקה. 

 

שיעור שני: מרעיון לבמה בו מתנסות המשתתפות ביצירה הכוריאוגרפית. כל משתתפת יוצרת סולו אישי הבנוי מחומרים ביוגראפיים. בחלק זה מושם דגש על תהליך היצירה, עבודת הקומפוזיציה ועיבוד הרעיון לבמה. 

 

בסוף הקורס יתקיים אירוע סיכום תהליך עבודה בפני קהל ("משפחתי"), הכולל הצגה של עבודת הסולו של כל משתתפת.

 

למידע והרשמה לחץ כאן

​