GO
בכורה: מרכז סוזן דלל, דצמבר 2017 וינואר 2018
על הבמה קבוצת נשים שהשנים רשומות בגופן; רובן רקדו בילדותן, ובנערותן נדרשו על ידי הוריהן להפסיק. נשים אלה חזרו לרקוד בגילן הבוגר, ובניגוד לתפיסה הרווחת המקדשת את הגוף הצעיר בכלל, ובמחול בפרט. GO הוא מניפסט לגוף הזה!
ב-GO נעים זה לצד זה טייס קרב, בלרינה, וגוף נשי מבוגר. מתוך יחסים שנבנים ונפרמים בין הדימויים לבין הגוף הפיזי, עולות שאלות על נוכחות, רצון חופשי, כפייה והשתלטות. היצירה מבקשת להרחיב את הדיון מעבר לגוף הפרטיקולרי, אל קיומנו כפרטים וכחברה.
צילום: אלי פסי | עריכה: אלי פסי וגלית ליס
צילום: אורן מנצורה | עריכה: אלי פסי וגלית ליס
יצירה וכוריאוגרפיה: גלית ליס
יוצרת שותפה: אורית גרוס
משתתפות ושותפות ליצירה: אורית גרוס, בינה רנקורט, הילי גוברין, הלינה שמשינס, ורדה זליג, ורדה גינוסר-זכאי, זהבה נוי-מאיר, טרי קישינובסקי, מור כמורה, נאוה שפירא, נורית לימור, נעמי יהל, עדה נגר, צפורה רם פינק, שלומית ריב, תלמה דים, תמר נתנאל, תרצה שפנאוף-מני
דרמטורגיה: נטלי צוקרמן
מוסיקה מקורית ועריכה: אבי בללי
פסנתר: רועי ירקוני
עיצוב תאורה: רותם אלרואי
עיצוב סאונד: משה שאשו
תלבושות: סטודיו איריס ארליך, נגה רם וגלית ליס
ניהול מופע: נועה דר
טיזר וצילום סטילס: אלי פסי
טריילר: צילום: אורן מנצורה|עריכה: אלי פסי וגלית ליס
עיצוב גרפי: נורית ברנדה
יחסי ציבור: קרנית בסון
אורך היצירה: 60 דקות
המופע התאפשר הודות לתמיכתם של מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, משרד התרבות והספורט, עמותת הכוריאוגרפים, ותורמים נוספים שביקשו להישאר בעילום שם
ביקורות
״הרבה מן הכוח שיש בדימוי ׳נשים זקנות וטייסות׳ טמון בעובדה שהחברה הישראלית מיליטריסטית ומאצ'ואיסטית, ולהיות טייס, גם לשעבר, נחשב סמל סטטוס שמשמעותו היות חלק מהאליטה. רווח? הבחירה של ליס למקם את הנשים בעמדה הזו היא לא פחות מאקט חתרני...
...היצירה מבקשת להציג את הנשים הללו כדמויות מלאות חיים ותשוקה, עשירות בחוויות החיים, וליס אינה נופלת ולו פעם אחת למלכודת הדימויים העלולים להגחיך את הסיטואציה. המחול שיצרה מדגיש את העדינות, השבריריות והכוח שניתן למצוא בגוף בכל גיל, אם יודעים להפעיל אותו נכון״
דנה שלו, ערב-רב, 27.5.18
"הבחירה של ליס ראויה לשבח... "
טל לוין, הארץ, 2.9.18
"הפסקתי לרקוד וחשבתי שמאוחר מדיי להתחיל שוב", אומרת אחת הנשים, ומראה עם הקולגות שלה את סצנת הסיום היפה ביותר שנראתה בפסטיבל עד עכשיו. מסתבר שזה אף פעם לא מאוחר מדיי, כשקהל עומד על רגליו ומריע לרקדניות".
Neue Press Hannover , 4.9.19
"תחינה נוגעת לחיים יותר מלאי רגש... פשטות מרהיבה".
Hannoversche Allgemeine Zeitung, 5.9.19