מפגש זה מאפשר לבחון מחדש שאלות לגבי מהותה של האשה בין  האישי לסטריאוטיפי – על פי מה מוגדר ה"אני" שלי ? עד כמה הגדרת האני תלויה בי או בחברה בה אני חיה?

​

ביקורת

" עבודה נוספת טובה היא “אשת חיל” של איריס נייס וגלית ליס. נייס עומדת בה צמודה מול שולחן גדול שעליו סועדת משפחה גדולה. השמלה שלה על שפעת הבד היא גם מפת שולחן לבנה. זוהי אשה שעובדת, לא נחה לשנייה. ... בקטע הסיום היפהפה של היצירה השולחן ערוך עם מפה לבנה ועליו עומדים כוסות זכוכית שקופות לקידוש. הפעם הרקדנית על השולחן. היא האדון. היא מתקדמת על ארבע, פושטת רגליים וידיים. גמישה, משנה כיוונים, לא חוסכת ברצון לפרוש כנפיים, אבל בו בזמן לא פוגעת בזכוכית השבירה. כאן נוצר מתח בין המודעות הנדרשת של תנועה באזור התחום לבין הסכנה בשבירת הכוסות ולהיפצע. הכל נתון לפירוש, ואולי זה הפתרון שמצאה האשה שמבקשת תנועה זורמת ומתפרשת אבל גם לשמור על טריטוריה המזוהה עם המסורת".

רות אשל – גלריה , הארץ 23.12.12

​

​

קרדיטים

כוריאוגרפיה : איריס נייס הדר וגלית ליס 

רקדנית: איריס נייס הדר 

עיצוב פסקול: משה שאשו  

פסנתר: יואב אילן, תומר הדדי, ד"ר נעמה אושרי 

עיצוב אביזרים ותלבושות: איריס נייס הדר, גלית ליס  

עיצוב וביצוע תפאורה: גבריאל הדר / צילום: תמי וייס 

ליווי אמנותי: דניאלה מיכאלי ורונן יצחקי

 

אורך היצירה : 20 דקות

*המופע התאפשר הודות לתמיכתם של: פסטיבל "בין שמיים לארץ" – מנהל תרבות ועמותת הכוראוגרפים.

​

צור קשר

​