צילה
בכורה: מרכז סוזן דלל, מרץ 2012
מופע בינתחומי המהלך על חבל דק שבין הדוקומנטרי לאמנות הבמה. מבוסס על סיפורה של צילה חיון. אישה באמצע חייה שנפצעה אנושות ושבה אל החיים. מתוך האין הגדול היא שוזרת את זהותה מחדש. המפגש בין הקול האישי המספר את סיפורו, לבין אמנות הבמה, מזמין להתבוננות על החיים כמעשה אמנות.
צילה נפגעה אנושות, כמעט איבדה את חייה, שבה לחיים והוגדרה כ"נס רפואי". ברגישות רבה היא הסכימה לשתף אותי במחשבות שעלו בה לאורך תהליך השיקום. מתוך "האין" הגדול היא אט אט מנהלת דיאלוג בין האינטואיציה לממצאים הרפואיים ושוזרת את זהותה מחדש.
אופן התמודדותה והשיקום שנמשך מאז – מעלים שאלות קיומיות על החיים, על מידת האחריות שלנו על חיינו ועל האופן בו אנו בוחרים לחיותם. באמצעות השפה האמנותית, השאלות העולות הופכות את הסיפור האישי לאוניברסאלי.
זהו מופע בינתחומי הכולל שיתוף פעולה בין רקדנית, שחקן/רקדן, אמנית נייר ומעצבי וידאו וסאונד.
השימוש בנייר מהווה דימוי הלקוח מתוך עולם התוכן של סיפור השיקום של צילה. הנייר מצד אחד עדין יכול להיקרע משול לגוף השביר שלה, מצד שני ניתן ליצור ממנו צורות והקשרים חדשים, כמו אותם מעקפים נוירולוגים אותם ביצעה צילה, אשר שינו את הצורה העצבית במח שלה ועזרו לה להשתקם.
במופע משולבים חומרים דוקומנטריים מתוך הסיפור של צילה. פס הקול בנוי בחלקו מתוך שיחות שערכתי עם צילה ועם רופאים שטיפלו בה (פרופ' אבי רבקינד – מנהל מחלקת טראומה בהדסה, ד"ר יוסי חלמיש – חוקר מח העוסק בתחום הרגש ממכון ויצמן).
צילום ועריכה: ניב משה בן דוד
כוריאוגרפיה בימוי ורעיון: גלית ליס
יוצרים שותפים:
סיפור: צילה חיון | רקדנים פרפורמרים: איריס נייס-הדר, טל אבני | אמנית מייצג ונייר: הדס גרטמן | עיצוב פסקול: משה שאשו | וידאו: ניב בן-דוד
מוסיקה: Soledad Villamil, Alain Barriere Carlos Gardel, Concha Buika, טל אבני
יעוץ מוסיקלי: טל אבני
פסקול: שיחות עם צילה חיון, קול - פרופ' אבי רבקינד
עיצוב תלבושות אביזרים ותפאורה: הדס גרטמן
עיצוב תאורה: אורי רובינשטיין
ייעוץ מדעי: ד"ר יוסי חלמיש
ניהול מופע: נעה רוזנטל
הקרנת וידאו: רימוניניו בע"מ
תפעול מופע: נתיבי קול
צילום תת-ימי: אדר מרמור
עיצוב גרפי: נורית ברנדה
צילום: אלי פסי
המופע התאפשר הודות לתמיכתם של עמותת הכוראוגרפים, משרד התרבות והספורט, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות
ביקורות
" לא סתם מומלץ, חובה! "
מיכל קלינברג, חיים אחרים
"אני לא זוכרת חוויה תיאטרלית או אחרת שריגשה אותי בשנים האחרונות כמו העבודות של ליס...שמעיזה לגעת בחומרי הגוף והתודעה ולשאול את השאלה המשמעותית מכולן: למה בעצם אנחנו קוראים חיים?
חיים משמעותיים? ממש שווה את היציאה מהבית "
בילי מוסקונה לרמן, סלונה
"הקרנות וידיאו על המסך האחורי, על קפליו שאולי מתכתבים עם קפלי המוח, מתארים את החלומות של מי שמצויה בתרדמת... יש בהם יופי מהפנט, מפתה. .... לליס טעם מעודן ונראה שהיא היתה סלקטיבית בבחירת הטקסטים. אלה של חיון חזקים במיוחד.
הביצוע של נייס ואבני מעורר אמון בטבעיות שלו, על סף היומיומי.
רות אשל, הארץ