אשת חיל
בכורה: פסטיבל בין שמיים לארץ 2012 | ניהול אמנותי: דניאלה מיכאלי ורונן יצחקי
על הבמה אשה בהכנות לקראת סעודת השבת. מטלות היומיום מתהוות כדפדוף פנימי בגופה שמנכיח תחושות, זיכרונות, ציפיות והוויות אשר נרקמים לריקוד.
סעודת השבת והמסורת היהודית מייצגות את המסגרת המאורגנת והמובנית אשר ניתן גם לפרקה. המפגש בינן לבין הגוף הפרטי מזמין לבחון מחדש שאלות לגבי מהות האישה בתווך שבין האישי לחברתי – על פי מה מוגדר ה'אני' שלי, ועד כמה הגדרה זו תלויה בי או בחברה בה אני חיה?
אשת חיל מציעה מבט אל עולמה הכמוס של האישה וחושפת את נבכי גופה.
כוריאוגרפיה: איריס נייס הדר וגלית ליס
רקדנית: איריס נייס הדר
ליווי אמנותי: דניאלה מיכאלי ורונן יצחקי
עיצוב פסקול: משה שאשו
פסנתר: יואב אילן, תומר הדדי, ד"ר נעמה אושרי
עיצוב אביזרים ותלבושות: איריס נייס הדר וגלית ליס
עיצוב וביצוע תפאורה: גבריאל הדר
צילום: תמי וייס
אורך היצירה: 20 דקות
המופע התאפשר הודות לתמיכתם של פסטיבל בין שמיים לארץ, מנהל תרבות ועמותת הכוראוגרפים
ביקורות
"עבודה נוספת טובה היא “אשת חיל” של איריס נייס וגלית ליס. נייס עומדת בה צמודה מול שולחן גדול שעליו סועדת משפחה גדולה. השמלה שלה על שפעת הבד היא גם מפת שולחן לבנה. זוהי אשה שעובדת, לא נחה לשנייה. ... בקטע הסיום היפהפה של היצירה השולחן ערוך עם מפה לבנה ועליו עומדים כוסות זכוכית שקופות לקידוש. הפעם הרקדנית על השולחן. היא האדון. היא מתקדמת על ארבע, פושטת רגליים וידיים. גמישה, משנה כיוונים, לא חוסכת ברצון לפרוש כנפיים, אבל בו בזמן לא פוגעת בזכוכית השבירה. כאן נוצר מתח בין המודעות הנדרשת של תנועה באזור התחום לבין הסכנה בשבירת הכוסות ולהיפצע. הכל נתון לפירוש, ואולי זה הפתרון שמצאה האשה שמבקשת תנועה זורמת ומתפרשת אבל גם לשמור על טריטוריה המזוהה עם המסורת".
רות אשל, גלריה הארץ, 23.12.12