כחולות

״כחולות״ הינו מופע המעמיק את המחקר ומהווה המשך לאג'נדה האמנותית-חברתית של הכוראוגרפית גלית ליס השואפת להנכיח את "האסתטיקה הפיזיולוגית" של הגוף המבוגר בזירת המחול העכשווי. ביחד עם אנסמבל שמורכב מ-12 נשים בגילאי 80-65, העבודה בוחנת את הוויית ההתבגרות והזִקנה דרך גוף ותנועה. היא מציעה תנועה אפשרית במרחב הפרפורמטיבי והציבורי – כזו שמאתגרת את הגוף המחולי השגור ובוחנת את התפיסות החברתיות והפוליטיות הרווחות. הפרפומריות חושפות את הביוגרפיה הקבוצתית שחקוקה בגופן וקשורה ברעיונות חברתיים-לאומיים ובאתוס הציוני שלרגליו התחנכו, ובו בזמן פורמות אותה ומפנות מקום לארוס ולגוף האישי. ב"כחולות" העבר וההווה ניצבים זה לצד זה.

עוד...

כחולות פוסטר
כחולות פוסטר

צילום אלי פסי

כחולות
כחולות

צילום אלי פסי

כחולות
כחולות

צילום אלי פסי

כחולות פוסטר
כחולות פוסטר

צילום אלי פסי

1/6

המופע עלה בבכורה בפסטיבל ישראל 2020

 

צילום ועריכה: אורן מנצורה / מוסיקה: אבי בללי / עיצוב לוגו: נורית ברנדה

מתוך התפרקות של רעיונות קולקטיביים ולצד תנועתיות המאתגרת את הגוף המבוגר עולות שאלות בנוגע לנאמנות, לזהות, לגוף, למקום ולבית.

ביקורות

"ב"כחולות" של הכוריאוגרפית גלית ליס מופיעה קבוצה של 12 נשים בגילאי 65-80 ,שעוטות על פניהן לכל אורך המופע מסיכות תכלכלות, תזכורת מתמדת לכך שאין דבר מובן מאליו בעצם הופעתן בעת הזו....

... ליס מצליחה לזקק מן המופיעות פשטות נדירה ונכספת מלאכה מרשימה עבור רקדניות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בגוף שצבר עם השנים גם הרגלים רבים; הנשים ב"כחולות" נטולות מניירות, מציגות נוכחות בימתית בוטחת, מסורות לדימוי הבימתי שהן יוצרות...

 

... עבור באוש ( Pina Bausch) המבצעים הם יותר מאשר דמות מומצאת או גוף נע, וגופם אינו אידיאל מופשט אלא בעל חשיבות יתרה - גופם הממשי הוא שמגדיר את נוכחותם על הבמה. ברוח זו, ב"כחולות", המבצעות אינן "נעלמות" בכוריאוגרפיה. נהפוך הוא, כל ניד וזיע בפניהן חרושות הקמטים מרתק, בעת שהן מפרשות את הכוריאוגרפיה המשותפת, המגלה באורח פלא את אישיותן.

 

... בשעה שהאור כבה: לא אטלס נושא את העולם, אלא אשה מבוגרת, קטנה ונחושה".

 רן בראון, גלריה, הארץ 16.9.2020

 

"כחולות היא מעין רקוויאם לחומה ומגדל: השכיבה של הנשים על כדורי ההליום, בתוכם משתקף הקהל-בתפקיד-קהילה, היא הוצאה מטפורית וליטרלית של האוויר מבלון האתוס הציוני. במקומו מציעות ליס והפרפורמריות חומה אחרת, נשית ואנושית יותר, שמדגימה מהי סולידריות קולקטיבית שמונעת על ידי רכות עוצמתית. בכך מהדהדת העבודה את נקודת הזמן הנוכחית שבה נשים תובעות מחדש את מקומן במרחב של הארץ הזאת: הן כאזרחיות צעירות שעולות (תרתי משמע) על סמלי הלאום, והן כאימהות - למודות ניסיון חיים וכאלו שבדרך - שמבקשות להתוות דרך חדשה באמצעות כלכלת הלב".

נופים אנושיים של חמלה ופיכחון- עידית סוסליק על הופעות פסטיבל ישראל ". ד"ר עידית סוסליק על הופעות פסטיבל ישראל, העין העכשווית, מרחב לכתיבה בינתחומית.

קרדיטים

כוריאוגרפיה: גלית ליס
שותפה ליצירה: אורית גרוס
בהשתתפות: אורית גרוס, אורנה שור, הלינה שמשינס, ורד יציב, טרי קישינובסקי, נורית לימור, נעמי יהל, סמדר אלעד, סמדר כרמון, עדה נגר, צפורה רם פינק, שרה דגן
דרמטורגיה: נטלי צוקרמן
מוזיקה: אבי בללי
תפאורה: איריס מועלם
תלבושות: מאיה בש
תאורה: רותם אלרואי
סאונד: מרקו טומסין מילבסקי
הנחיה קולית: מיכל אופנהיים
ניהול הצגה: נעה דר
צילום סטילס: אלי פסי
קשרי חוץ והפקה: אלינה פלדמן
צילום ועריכת וידאו וטריילר: אורן מנצורה
סאונד ומיקס: מרקו טומסין מילבסקי 

 

המופע נתמך ע"י מפעל הפיס -המועצה לתרבות, משרד התרבות והספורט, קרן יהושע רבינוביץ לאומנויות, עמותת הכוריאוגרפים, קאנטרי כפר סבא ומשפחת שמשינס.

תודות: מרכז קהילתי צהלה תל אביב

אורך היצירה : 60 דקות

 

צור קשר